תקופת הכיסוי של הביטוח הסיעודי היא פרק הזמן שבו המבטחת משלמת למבוטח תגמולי ביטוח חודשיים בקרות מקרה ביטוח.
תקופת הכיסוי הנפוצה כיום היא זו הקיימת בפוליסות הסיעוד הקבוצתיות של קופות החולים. על פי רוב, תקופה זו נעה בין שלוש ועד חמש שנים. מנגד, הביטוחים הפרטיים מעניקים תקופת כיסוי ארוכה יותר ויש כאלה המקנים תקופת כיסוי שאינה תחומה זמן, קרי, "לכל החיים".
טווח הכיסוי הנפוץ ואשר מוגבל לעד חמש שנים, נקבע על בסיס מחקרים אשר הראו כי מבוטחים אשר נקלעו למצב סיעודי, מאושפזים במוסד סיעודי כשלוש שנים בממוצע. על סמך מחקרים אלו, קופות החולים וחברות הביטוח העמידו את תקופת הכיסוי הבסיסית אשר הן מוכנות למכור, בטווח הצר שבין שלוש שנים ועד לחמש שנים.
על אף העובדה לפיה תקופת הכיסוי הבסיסית מוגבלת בזמן ותחומה לפרק זמן קצר יחסית, הרי שאין הדבר אומר כי לא ניתן לסטות ממנה. כיום, קיימים בשוק ביטוחים סיעודיים אשר מקנים תקופת כיסוי ארוכה יותר ובמקרים מסוימים אף כזו שהיא ללא הגבלת זמן.
על מנת ליהנות מתקופת כיסוי ארוכה או שאינה מוגבלת בזמן יש לרכוש הרחבה לביטוח הסיעודי. הרחבה של תקופת הכיסוי לביטוח הסיעודי היא מעין עוד ביטוח סיעודי, אשר יש לשלם בגינו פרמיה חודשית נוספת. על פי רוב מדובר בתוספת לא משמעותית לפרמיה החודשית הבסיסית.
בהתחשב במחקרים המלמדים אודות משך התקופה הסיעודי הנפוצה, עולה השאלה בדבר כדאיות רכישת הרחבה והארכת תקופת הכיסוי לביטוח הסיעודי.
התשובה לשאלה זו היא כי הארכת תקופת הכיסוי היא דבר מומלץ, חיוני ולמעשה לא ניתן להפריז בחשיבותו. כדאי לרכוש את ההרחבה כמעט בכל שלב בחיים ועדיף כמה שיותר מוקדם.
שעה שמטרת הביטוח הסיעודי היא להעניק פיצוי כספי למי שנקלע למצב סיעודי, כלומר, מי אשר נשללה ממנו יכולת התפקוד העצמאית, הרי שמן הראוי הוא כי הפיצוי יינתן עד לרגע בו המבוטח יוכל לשוב ולתפקד באופן עצמאי.
ולכן, מבוטח אשר רכש ביטוח שבו תקופת הכיסוי קצרה, עשוי להסתכן בכך שהוא יישאר במצב סיעודי הרבה אחרי שהסתיים הכיסוי הביטוחי וללא כל סיוע כלכלי במצבו הקשה.
דוגמא אחת לכך היא מבוטח צעיר אשר איבד את יכולתו לתפקד באופן עצמאי עד לסוף ימיו. נוכח כך שיש לו ביטוח סיעודי בסיסי, יזכה המבוטח לקבל תגמולי ביטוח חודשיים. ואולם, מאחר שהביטוח הבסיסי כולל תקופת כיסוי תחומה וקצרה בזמן, הרי שתוך כדי שהמבוטח עודנו שרוי במצב סיעודי, התגמולים החודשיים ייפסקו והוא יישאר ללא הסיוע של הביטוח הסיעודי.
המחקרים אשר מראים כי תוחלת החיים הממוצעת של מבוטח סיעודי היא קצרה יחסית, אינם עונים לשינוי באורך תוחלת החיים כיום או לכך שהאוכלוסייה הולכת ומזדקנת.
מכאן שההנחה כי תקופת הכיסוי הממוצעת של עד חמש שנים אמורה להספיק למבוטח הפוטנציאלי בשנות חייו האחרונות, איננה נכונה ואינה רלוונטית. וזאת בשים לב לכך שהאוכלוסייה המזדקנת כיום חייה יותר שנים ולכן היא זקוקה לתקופת כיסוי ביטוחי הנפרשת על פני תקופה ארוכה משמעותית מזו הקיימת בביטוח הסיעודי הבסיסי הנפוץ כיום.
ביטוח סיעודי הכולל תקופת כיסוי קצרה גורם לכך שהמבוטחים המבוגרים יישארו חסרי אמצעים מספיקים בשנים הכי קשות בחייהם, כאשר הם מזדקנים והופכים בחלקם לסיעודיים עד אחרון ימיהם. מה גם שבסיוע הניתן על ידי המוסד לביטוח הלאומי לקשישים הסיעודיים אין כדי לענות על מלוא עלות הטיפול הסיעודי בפועל והוא למעשה אינו מספיק.
לפיכך, עם עליית תוחלת החיים הממוצעת עולה החשיבות ברכישת הרחבה של תקופת הכיסוי הביטוחית.
לסיכום, תקופת הכיסוי היא פרק הזמן בו מתחייבת המבטחת לשלם למבוטח תגמולי ביטוח חודשיים במקרה שייקלע למצב סיעודי. תקופה זו קצובה בזמן וניתן להרחיב אותה עד כדי שהיא תהיה ללא הגבלת זמן. קיימת חשיבות רבה לרכישת הרחבות מתאימות ואין להסתפק עוד בתקופת הכיסוי הבסיסית הנמכרת כיום בשוק.
שאלות נוספות בנושא משך הכיסוי בביטוח הסיעודי ו/או נושאים אחרים הקשורים בביטוח סיעודי? פנה/י עכשיו למומחים שלנו!